פסק-דין בתיק עד"י 2235/12

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, בכך שביום מעצרו, 6.8.12, יצא מהאזור דרך פרצה במכשול התפר.

בימ"ש קמא גזר על המשיב חודשיים מאסר לריצוי בפועל וכן שלושה חודשי מאסר מותנים. כן הופעל במצטבר מאסר מותנה בן חודשיים, שנגזר על המשיב בשנת 2010.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם עונש זה, אשר לטעמה חורג באופן משמעותי מרמת הענישה הראויה. התביעה מדגישה את עברו הפלילי של המשיב, שהורשע בשנים האחרונות בשלוש עבירות של יציאה מהאזור בלא היתר, נוסף על הרשעתו בעבירות פליליות בשנים קודמות. התביעה טוענת כי המשיב לא נרתע מהמאסרים המתונים שהוטלו עליו. על כן, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות יש מקום להטיל עליו עונש מאסר משמעותי הרבה יותר, במיוחד על רקע העובדה שביהמ"ש נמנע מלהטיל קנס.

מנגד, שמעתי את המשיב אשר ביקש לייצג את עצמו גם בשלב הערעור. המשיב ציין כי הוא שבע מרורים מהרשות הפלסטינית, אשר פגעה באפשרות תושבי האזור למצוא את פרנסתם ולהוציא את לחמם באופן מכובד במדינת ישראל כבעבר. המשיב ציין כי הוא בן חמישים, אב לילדים שהוא נדרש לפרנסם, במיוחד ילדה החולה בשיתוק מוחין שהטיפול בה מחייב הוצאות כספיות גדולות. המשיב ציין עוד כי כל שביקש היה לפרנס את משפחתו ולצורך זה פנה פעמים רבות לקבלת היתר, ללא הצלחה. המשיב הבטיח שלא לחזור לסורו וביקש את רחמי ביהמ"ש. המשיב הדגיש כי משפחתו נפגעה במיוחד לאור מעצרו בסמוך לחג אל פיטר. המשיב אף ציין כי אם נדרש הדבר, הוא מוכן לשלם קנס ואף שיוטל עליו עונש מאסר מותנה ממושך ביותר.

שורת הדין הייתה מחייבת קבלת ערעור זה במלואו. אין ספק כי העונשים הקלים שהוטלו בעבר על המשיב לא השיגו את תוצאתם והוא חזר פעם אחר פעם לסורו. על רקע זה נדרש היה להחמיר באופן משמעותי בדינו, בהתאם לפסיקתנו העקבית.

יחד עם זאת, לאחר התלבטות, הגעתי למסקנה כי ראוי לתת למשיב הזדמנות אחרונה. התרשמתי כי אכן המשיב סובל ממצוקה משמעותית. אף לא מצאתי לתת משקל רב לעברו בגין עבירות פליליות, מלבד היציאה מהאזור, שכן מאז בוצעו העבירות הנ"ל חלפו 15 ו-20 שנה.

בנסיבות אלה, מצאתי לקבל אמנם את הערעור, אך זאת בנוגע לרכיב הכספי ולמאסר המותנה בלבד, תוך תקווה כי יהיה בהחלטה זו כדי להבהיר למשיב כי עליו לחדול לחלוטין מביצוע העבירה, יהיו נסיבותיו אשר יהיו, אך זאת מבלי להרחיק אותו ממשפחתו מעבר לתקופה שנקבעה על ידי בימ"ש קמא.

לנוכח האמור ולפנים משורת הדין, נדחה ערעור התביעה בכל הנוגע להחמרה ברכיב המאסר בפועל. ערעור זה מתקבל באופן זה שמעבר לעונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא, יהיה על המשיב לשלם קנס בסך 2,000 ש"ח עד לשחרורו וכתנאי לשחרור זה. לא ישלם המשיב קנס זה, ייאסר לתקופה נוספת של חודשיים.

כמו כן, מתקבל ערעור התביעה בכל הנוגע למאסר המותנה, וזה יעמוד על שמונה חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, בתנאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

ניתן היום, 15 באוגוסט 2012, כ"ז באב התשע"ב, בפומבי ובמעמד התובע והמשיב. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: שירה גביזון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: